סטיגמה והתמודדות נפשית

רבים מאיתנו גדלו לתוך מושגים ומיתוסים על “חולה נפש” – דימויים של חוסר שליטה, אלימות, חוסר היגיון או הפכפכות. אבל מושגים אלה אינם משקפים את המציאות של התמודדות נפשית. הם משקפים סטיגמה.

‘סטיגמה’ היא אוסף של אמונות שגויות ודעות קדומות שמדביקות לאדם תווית מצמצמת. היא גורמת לו להיתפס רק דרך “חור המנעול” של קושי מסוים. כאילו הוא מזוהה כולו עם האבחנה, עם הסימפטומים, או עם רגעים של משבר, בעוד שחלקים אחרים שהתקיימו והתבטאו בעבר, נעלמים.

סטיגמה חברתית היא תפיסה שלילית המופנית כלפי אנשים מתמודדים עם קושי או שונות. בתחום בריאות הנפש, הסטיגמה יוצרת מרחק, פחד, ולעיתים גם הדרה. היא מטשטשת את האדם, ומבליטה רק את הקושי.
סטיגמה נפוצה היא ההנחה שמתמודדים אינם מסוגלים לקבל החלטות שקולות עבור עצמם – תפיסה שמובילה לעיתים לצמצום חופש הבחירה שלהם. בפועל, רבות מהיכולות חוזרות ומתעצמות דווקא כאשר נותנים לאדם מקום להשפיע על חייו.

אף אדם אינו “האבחנה” שלו. כל אדם הוא עולם מלא, בעל כוחות, היסטוריה, חלומות, תמונות חיים, אמונות ומערכות יחסים. ההתמודדות היא רק אחד החלקים בסיפור חייו.

סטיגמה עצמית

כשהמסרים החברתיים על “שונות”, “חולשה” או “חוסר ערך” נטמעים בלב האדם, הם עלולים להפוך לסטיגמה עצמית – מצב שבו אדם מאמין שהוא באמת פחות ראוי, פחות מסוגל, או פחות שייך לחברה.
סטיגמה עצמית מצמצמת את המבט פנימה ומקהה את הזיכרון של כל חלקי החיים שלא קשורים לקושי: הצלחות, זהות, יכולות, ידע, תכונות אופי, חוכמת חיים וחוזקות.
לעיתים היא מובילה להימנעות מטיפול, להקטנת מטרות, לוויתור על קשרים, ולפגיעה בתחושת התקווה.

סטיגמה והחלמה

החלמה ושיקום מתבססים על אמונה באדם וחיבור לכוחות. כשהסטיגמה משתלטת, קצה החוט שמוביל קדימה עלול להישמט. אדם ללא תקווה עלול להרגיש חסר מוטיבציה. מי שמנותק מכוחותיו  עלוך להתקשות לגייס אותם לטובת תהליך שיקום.
אחד מתפקידי השיקום, כפי שמודגש בעבודת אור לנפש, הוא להזכיר לאדם את כל מה שהסטיגמה מנסה למחוק: שהוא גדול לאין שיעור מהסימפטומים שלו, שיש בו יצירתיות, חוסן, הומור, צדדים בריאים, קשרים משמעותיים, יכולות שעדיין לא מומשו, ומקומות שאפשר לצמוח מהם.
זו ההכרה שמובילה לשינוי אמיתי, לרוב מתוך קשר אמפתי, רגיש ומכיל כמו זה שמאפיין את עבודת הצוותים בליווי השיקומי בעמותה, הפוגשים כל אדם בראש ובראשונה כאדם מלא משמעות וכוחות אישיים.

לבני המשפחה

סטיגמה אינה נוגעת רק למתמודד עצמו. בני משפחה מתמודדים לעיתים עם מבטים, אמירות והתייחסויות שמכוונות גם כלפיהם. הם עשויים לשאת על גבם אשמה, תהייה “מה עשינו לא נכון”, פחד מתיוג חברתי או לחץ סביבתי לשמור בסוד.
ובתוך זה יש גם מאבק פנימי: חלק שרוצה להגן, חלק שכועס, חלק שמתעייף, וחלק שעלול להאמין לרגעים לסטיגמה שמופנית כלפי האדם היקר להם.

חשוב לומר: זה אנושי.
לא הייתם יכולים ללמוד איך לתמוך בלי ללמוד קודם מהי הסטיגמה וכמה היא חזקה.

אבל לצד הקושי, המשפחה היא אחת מאבני היסוד של ההחלמה.
לכם יש יכולת יוצאת דופן להזכיר למתמודד מי הוא מעבר להתמודדות:
את החוזקות, את החלקים הבריאים, את הרגעים היפים שהסטיגמה מנסה להסתיר.
בתהליך השיקום – קשר תומך, רואה ולא שיפוטי, יכול להחזיק את התקווה גם ברגעים שבהם האדם עצמו מתקשה להאמין בה.
בכל הסניפים של אור לנפש, אנו פוגשים אנשים רבים שבונים מחדש אמונה בעצמם כאשר מישהו רואה אותם כשלם, ולא דרך העדשה המצמצמת של המאבק הנפשי

מודעות מנצחת סטיגמה

הסטיגמה חוצה קהילות, שפות ומגזרים. אך בעזרת מודעות ורצון כנה לחיבור – התפיסות החברתיות אט-אט משתנות.

ההתמודדות אינה מגדירה את האדם, היא רק פרק אחד בחיים שלמים.
והשיקום – הוא הדרך ללמוד להחזיק את כל הפרקים יחד, כולל אלה שמלאים כוח, יצירה, קשר, תקווה ומשמעות.

לעיון נוסף:

סטיגמה והשפעתה על הורים

הסוד הכמוס – מחלת נפש במשפחה

סטיגמה עצמית – מה זה?

הפחתת סטיגמה וקידום החלמה בבריאות הנפש