א’ ז”ל היה איש מיוחד במינו. אדם פשוט וצנוע, שחי חיים לא קלים – בלי הורים, בלי אחים ובלי משפחה קרובה שתעטוף אותו. הוא סבל ממחלות רבות, גם נפשיות וגם פיזיות, ביניהן סכרת ובעיות בריאות נוספות, ונזקק לכמות גדולה של תרופות. ובכל זאת, ידע לשמור על חיוך, הרבה לצחוק ולשמח את מי שסביבו.
א’ היה מתמיד בעבודתו במפעל, וגם זכה לחברים שאהבו אותו. היינו נפגשים הרבה, יוצאים לטיולים, מנגנים ביחד ויוצרים קשר עמוק ואמיתי. בתקופה בה היה מאושפז במזור ביקרתי אותו כמעט מדי שבוע במשך שנה, והקשר בינינו היה עבורו כמו משפחה.
חייו היו מלאים בכאב, אבל גם באור, בצחוק ובשמחה שהצליח לזרוע בלב אחרים. בסופו של דבר הוא סיים את חייו בבית החולים מזור, שם נפטר.
יהי זכרו ברוך.
